הפרשה נפתחת בהכרזתו של משה לעם: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא". המנהיג, שהיה אחראי על יציאת העם ממצרים, קיבל עבורם את התורה והנהיג אותם ארבעים שנה במדבר, מבשר לעם על מותו הקרב, אך אצל העם אין שום הבעת אבלות.